אפשר לנשום?

היום נכנס לתוקפו התיקון לחוק העישון, המרחיב את ההגדרות לגבי מקומות שאסור לעשן בהם (כל מקום שמגישים בו אוכל או שתיה – כלומר, מסעדות, ברים ומועדונים!), מגדיל את הקנסות שיוטלו על בעלי עסק שלא יאכפו את החוק, ועוד (פרטים נוספים תוכלו למצוא בפוסט של הבנזוג). זה זמן טוב לדון קצת במצבו העגום של מי שמשתדל לפחות להיות בליין תל-אביבי, אבל, מה לעשות, לא מסוגל לנשום כשיש עשן סיגריות בסביבה.

קודם-כל, בגלל שהפאבים בעיר מחניקים בצורה בלתי נסבלת, אני כמעט לא יכול ללכת לפאבים. אחד המקומות שנעשו מאוד חביבים עלינו בזמן האחרון הוא בר הממוקם על הגג של מסעדת סוזאנה בנווה-צדק, אחד מהיתרונות הגדולים בו (חוץ מהברמנים/יות החמודים/ות) הוא מיקומו באוויר הפתוח. שם באמת אפשר לנשום קצת יותר, אבל הגג נסגר עכשיו לרגל החורף הממשמש (נשבע לכם, ירדו קודם כמה טיפות).

יש כאלה שאומרים שמבלים בפאבים הם מעשנים ברובם, ולא הוגן שהחוק החדש ימנע מהם את "חווית הפאב". זה אמנם נכון שרוב מי שמגיע לפאבים מעשן, אבל זה בעיקר בגלל שמי שסובל מעישון לא מסוגל להנות בפאבים ולכן לא נכנס אליהם. צריך לחשוב לא רק על אלה שמגיעים לפאבים, אלא גם על אלה שלא באים כרגע. חוקים דומים במדינות אחרות הראו שמספר המבקרים בפאבים לא פחת. העישון בפאבים הוא עניין של הרגל, ומסתבר שאנשים מצליחים לשנות את ההרגלים שלהם.

מעניין יהיה מאוד לראות אם תהייה אכיפה של החוק החדש. אני לפחות מודיע בזאת שמסעדה שלא תאכוף אותו, לא תזכה לביקור חוזר שלי. אז אני מניח שזה לא הפסד כזה גדול מבחינת בעלי הפאבים, המסעדות והמועדונים. אבל אולי בכל זאת יהיה אכפת למישהו, כשהוא מתיר לעשן במקום שלו, שהוא לא מצפצף רק עלי, הוא מצפצף גם על החוק.