דיטה

"דיטה" אינה מקום חדש. למעשה, במונחים תל-אביביים, מדובר בסוג של "מוסד", עם כל המאפיינים הנילווים לכך: וותק מכובד, מעמד כאחת מחלוצות התחדשות שדרות רוטשילד, משכן מיתולוגי (שאינו עוד), ומנה מפורסמת (קבבונים – שעדיין כאן). לא הייתי בדיטה הרבה זמן, ושמחתי לאפשרות לבקר שם שוב, עם הבנזוג וחברינו הסופר והמשורר.

דיטה במשכנה הנוכחי משדרת סוג של הידור שלא היה לה קודם, ולפי כל כללי הטקס במקומות מסוג זה, התבקשנו ע"י המאבטח (בנועם אך בתקיפות) להמתין למארחת. המתנו, ולאחר דין ודברים קצר איתה, סיכמנו שלמען ריאותינו עדיף שנשב למעלה, בגלרייה, שם העישון אסור. המקום עצמו נראה נחמד, אך לי היה נדמה שהטפטים, הנברשות ורהיטי העץ, שאמורים ליצור תחושה חמימה, לא ממש מצליחים לעשות את זה. המקום פשוט גדול מדי מכדי שתרגיש ממש נעים.

הבנזוג ואני היינו די מורעבים, ובחוסר נימוס מופגן (השמור רק לחברים טובים) הזמנו מנה ראשונה עוד לפני שהגיעו חברינו. בהמלצת המלצרית חלקנו בסביצ'ה דג ים עם (לפי התפריט) עגבניות שרופות, כוסברה, לימון כבוש, בורגול ושמן זית (52 ש"ח). אני מאוד נהניתי מהמנה. הדג "בושל" רק מעט ע"י הלימון, וגרגרי הכוסברה שפוזרו מעל היקנו לו עוקצנות נוספת. הבורגול עם עלי הכוסברה והעגבניות במרכז המנה היו תוספת מצויינת. התלונה היחידה בקשר למנה באה מהבנזוג שטען שהדג "דגי" לו מידי.

בינתיים הגיעו הסופר והמשורר. מסתבר שהסופר אכל כבר, והצטרף אלינו רק לבקבוק של קסילרו דל דיאבלו קרמנרה של קונצ'ה אי טורו (98 ש"ח), יין החודש, שהיה יין "עולם חדש" קלאסי וטוב. תפריט היין, אגב, לא רע בכלל. המשורר הזמין המבורגר שנראה נאה (אך לא הגעתי לטעום ממנו), הבנזוג לקח את הגרסא הגדולה של מנת כנפי העוף (14 כנפיים במקום 7), ואני התפתיתי למנה הקלאסית של הקבבונים (64 ש"ח). בעודנו דנים בכובד ראש בצרותיהן של חנויות הספרים העצמאיות המעטות שנותרו בתל-אביב, ובעתידן הלוט בערפל של הוצאות הספרים הקטנות, הגיעו המנות, שדווקא לא היו קטנות.

הבנזוג דיווח שכנפי העוף טובות (אם כי לא משהו מיוחד), אך לא הצליח לסיים את המנה. הקבבונים שלי הגיעו עם תפוחי אדמה שחומים, חמוצים, טחינה, רוטב עגבניות ולחם (שהובא לשולחן בנדיבות). אין לי משהו רע לומר עליהם, חוץ מזה שהם היו פחות טעימים ממה שזכרתי, ושזאת מנה ביתית פשוטה ונחמדה, אבל בוודאי לא משהו מסעיר ששווה להגיע במיוחד בשבילו. זה גם הסיכום הכללי שלי – "דיטה" של היום היא לא מקום מעניין במיוחד מבחינה קולינרית או מכל בחינה אחרת. סתם מקום נחמד.

פרטים: דיטה, רוטשילד 45, תל-אביב, טלפון: 03-5604222 (קצת קשה למצוא – צריך ללכת מסביב למקס ברנר)

פוסט זה פורסם בקטגוריה 3 כוכבים - נחמד, אפשר לנשום, לאוהבי יין, מסעדה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על דיטה

  1. לה קרועה הגיב:

    מסכימה איתך כל כך , באמת סתם מקום.

  2. Suedehead הגיב:

    הבנזוג "לא הצליח לסיים את המנה"?? כוסית 😆

  3. נויף הגיב:

    חצוף!
    נשארה בצלחת בדיוק כנף אחת! (אחרי שטעמו ממני עוד כנף אחת או שתיים).
    ואל תשכח שהכוסית הזו יכולה לדאוג שלא תוזמן יותר לארוחת ערב פה ותשאר רעב! 😯

  4. Suedehead הגיב:

    "כנף אחת", "הצלחת היתה עקומה"… זה נשמע לי כמו אוי אוי אוי.

    קודם כל, חשבתי שהתגובות כאן הן בעילום שם, במיוחד אחרי המאמצים האדירים שעשיתי כדי להסתיר את זהותי.

    שנית, מישהו צריך להיות שם כדי לעזור לכוסית לסיים מהצלחת, לא? :mrgreen:

  5. Islay הגיב:

    הלבנה העטופה חצילים שלהם היא בערך הסיטואציה היחידה בה אני נהנית מהירק המשוקץ הזה שנקרא חציל. 🙂

  6. Ex-Londoner הגיב:

    אכן הופתעתי לגלות לפני כחודשיים בעוברי בשדרות רוטשילד שדיטה לא נמצאת במקום בו הייתה פעם – למעשה נראה שהבניין עצמו נעלם… מאידך, לא זכור לי שדיטה אי-פעם היתה היכל קולינריה אקסטראורדינייר. זה היה מקום חביב שהיה נעים לשבת בו, ונראה שחלק מהנעימות הזו נעלמה לה, וחבל.

  7. יוחאי הגיב:

    כתושב השכונה ומבקר חוזר בדיטה, יש לי כמה מלים טובות על המקום. סטייק האנטריקוט שלהם מצויין. לא, לא כמו מקומות המתמחים בסטייק, אבל עדיין טוב מאוד.
    חוץ מזה, היתרון הגדול של דיטה הוא מאוחר בלילה. המקום פתוח 24 שעות ביממה. הגעתי לשם כמה פעמים בשעות מאוחרות מאוד, ונהניתי לשבת על הבר, להנות ממבחר נאה של בירות, לאכול טוב ולהנות ממוזיקה טובה. בשעות הלילה המאוחרות, אין למקום מתחרים בשכונה.

  8. פיינשמקר הגיב:

    טוב לדעת. מה עם מוזס לשעות הלילה?

  9. ליאור הגיב:

    לפני ארבע-חמש שנים היינו יוצאים לשם מידי פעם. במשכן הקודם זה היה מקום נחמד מאוד לשתות בו, עם אוכל לא רע – זכורים אצלי לטובה במיוחד שיפודי האנטריקוט. במשכן החדש הייתי פעם אחת והיה בסדר, כמו שאמרת.

    עם זאת, אני חושב שהתמחור של המנות יקר מידי (ואני מדבר על סטנדרטים תל אביביים), ואני מעדיף לאכול במוזס או אחד מהמקומות האחרים בסביבה ולהכנס לדיטה רק בשביל המשקה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s