ראשית, טרוניה קטנונית: למה "רוני ג'יימס" באותיות אנגליות? נכון, זה לא שם עברי למהדרין, ולמעשה, כפי שהסבירה לנו המלצרית, אפילו מדובר בסולן (בחלק מהזמן) של "Black Sabbath", אבל שם זה שם. אי אפשר לכתוב באותיות עבריות? אני מודע לכך ש"רוני ג'יימס" לא המציאו כלום – הטלוויזיה שלכם בוודאי מחוברת ל"כן" או ל"חם", ואולי אתם מדברים בסלולרי ב"כתום", אבל עדיין זה מעצבן אותי, וכאן, לפחות, השם יכתב באותיות עבריות.
ואחרי שגמרנו להתלונן, נעבור לחדשות, ועיקרן תחילה: מקום טוב מאוד. חגגנו יומולדת במוצ"ש האחרון, מה שאיפשר לנו לנצל את "עיסקית השבת", שהיא המצאה די גאונית – מחיר מנה ראשונה ועיקרית הוא כמחיר המנה העיקרית, וכל זה משבת בצהריים ואילך (כלומר – גם בערב!). תודו שזה "שיחוק" רציני.
המקום מעוצב בסגנון מהודר אך סולידי, או במילים אחרות: מרשים אך לא מאיים. שקט בפנים, השירות היה ללא רבב, ושמחתי מאוד לגלות שכל המסעדה היא ללא עישון. אחרי כל זה נשאר רק לדבר על האוכל.
רוב הנוכחים בחרו לקחת למנה ראשונה ארטישוק איטלקי (?) ממולא בשרימפס וגבינות צאן, עטוף בפנקו ושברי פיסטוק. מנה מצויינת. אחרים בחרו ב"ספשייל" (בתוספת של 15 ש"ח) של קוקי סן ז'אק (שלושה) צרובים, עטופים בפרושוטו, שהיו עשויים לתפארת. במנה העיקרית היה קצת יותר גיוון: סקלופיני סינטה, גבינת סנט מור ופרושוטו ברוטב חמאה ויין לבן (82 ש"ח) שהייתה טובה, לטענת הבנזוג (אם כי הוא מזהיר מחריפות הגבינה), פילה עגל ברוטב קוניאק ושמנת (106 ש"ח) שהיה מצויין, וצלעות טלה, שהיו הספשייל של היום והתקבלו מאוד בברכה.
לקינוח חלקנו במוס לימון, דובדבן ושוקולד לבן, עוגת שוקולד דחוסה ומוס שוקולד. גם כאן נשמעו רק שבחים.
לא בדקתי את תפריט היין, כי הבאנו איתנו שני בקבוקים: ברונלו די מונטלצ'ינו מ-1996 שאורי ואני קנינו לפני מיליון שנה ביקב, וקברנה סוביניון רזרבד של Fox Creek 2001 שרני הביא לזכר אוסטרליה. אפשר להביא יין למסעדה (אם אין להם אותו בתפריט), אבל דמי החליצה (40 ש"ח לבקבוק) נראו לי קצת מוגזמים.
לסיכום, מסעדה נעימה, שקטה, ומתאימה לאירועים חגיגיים, וגם סתם כשרוצים לאכול טוב. העיסקית שווה במיוחד. אני מעניק לה 4 כוכבים ולא 5, בגלל שלא היה משהו ממש מסעיר, שיגרום לנו לרוץ לשם שוב בקרוב. עדיין מאוד מומלץ.
פרטים: רוני ג'יימס, מונטיפיורי 3, תל-אביב, טלפון: 03-5164001
היה טעים? 
מזל טוב על היומולדת ועל הבלוג…אקפוץ להתעדכן מדי פעם גרגרנות זה גם התחביב שלי 🙂
אם זכור לי נכון, כל קוקי סן ז'אק נח על פרוסת סלק דקה. זה היה אמנם טעים, ונראה יפה מאוד, אבל זכורות לי טענות מהצד שלי של השולחן שהארטישוק היה טעים יותר.
בקשר לקינוחים, היה גם "תלונה" שהמוס עשיר וטעים מידי (-: ושאפשר להתחלק בו בזוג.
אתה ממש צודק ביחס לסלק. בקשר לטענות הנלוזות של אוכלי הארטישוק – אני מנוע מלהגיב.
וגת – נעים להכיר! 🙂
אהבתי את דמי החליצה בסך 40 ש"ח.
רעיון גאוני.
כששמעתי על הבאת יין למסעדה, זה נשמע לי כל כך מופרך וחצוף. למה מותר להביא יין למסעדה? מה ההבדל בין יין לכל משקה או מאכל אחר?
אני את הסטייק שלי אוהב לאכול עם מיץ חמוציות סחוט טרי. רגע… אין לכם מיץ חמוציות סחוט טרי? אל דאגה במקרה הבאתי איתי מהבית.
את הסטייק שלי אני לא אוהב לאכול עם התוספת שבחרתם… הבאתי קצת פירה מזלג מהבית.
בקיצור – לא ברור לי מאיפה הנוהג הזה של להביא-יין-כשאין-בתפריט התפתח.
תשובה מעולה למעשה החצוף הזה הם דמי ההתחצפות.
לקח לפעם הבאה, אם טרחתם להביא יין, תביאו גם פותחן ותחלצו את הפקק בעצמכם. למרות שאם אני לא טועה דמי החליצה זה בעצם שם אחר ל"נדפוק אתכם על זה שהבאתם יין מהבית". בלי שום קשר לאקט החליצה עצמו. מעניין לנסות 🙂 ואם הם לא רוצים לספק כוסות "דמי סיפוק כוסות יין" אז אפשר גם אותן להביא מהבית.
מעולם לא נתקלתי בדמי חליצה (אני אוכל מקסימום בפלאפליות ושם מי שמביא משהו מהבית, שמים אותו בפיתה ואוכלים אותו בלי מלח) אז חיפשתי באינטרנט על מחירן של חליצות, ולפחות לפי הכתבה הבאה, המחיר של מר ג'יימס סטנדרטי. אבל אולי אני לא מעודכן.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3159523,00.html
שלום החמיץ,
אתה מעלה שאלה מעניינת – מה ההיגיון שבהבאת יין למסעדה ולא כל דבר אחר. נראה לי שהרעיון הכללי הוא שיין הוא משהו המלווה את הארוחה – לא הארוחה עצמה (רמז לכך שזה נכון אפשר למצוא בעובדה שבמקרים רבים יש תפריט יין נפרד מתפריט האוכל). כאשר יש לסועד יין מיוחד שהוא רוצה להביא לאירוע מיוחד, נראה לי שווה למסעדה שהוא יעשה את האירוע אצלם, ויביא את בקבוק היין איתו.
"דמי חליצה" לא נלקחים באמת על אקט החליצה, אלא הם סוג של פיצוי למסעדה על אובדן ההכנסה מרכישת היין אצלם. עדיין אפשר להתווכח על גודל "הקנס". בקרב מה שמקובל בארץ, 40 לבקבוק נראה לי סכום די גבוה.
מברוק על הבלוג!
לעניין המסעדה-המנה הראשונה עם הארטישוק והשרימפס נשמע לי ממש טעים. נצטרך לבדוק את המקום.
ובעניין החליצה(המילה עצמה משאירה טעם רע) לדעתי המחיר משקף פשוט את מדיניות המסעדה בנושא: אנחנו מאפשרים להביא בקבוק מהבית אבל לא מעודדים זאת ולכן המחיר.
אז אני רואה שאתה במחנה של ערן… 🙂
אפשר אולי להתפשר על זה שאתה תקח את הארטישוק וזוגתך את הקוקי סן ז'אק?
כן, סביר להניח שהיא תלך על הקוקי סן ז'אק (בזכות הפרושוטו)
אני לא יודעת מאיפה המנהג של להביא יין למסעדה הגיע, אבל זה קיים בעולם. כשהייתי בניו זילנד ב- 97 (בדיוק בחגיגות השנה החדשה) מלא ניו-זילנדים הסתובבו עם בקבוקים בדרכם למסעדות, זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי בתופעה, מאז הבנתי שעושים את זה בעולם.
תכלס, דמיי החליצה גבוהים אבל יכול להיות שזה כלכלי יותר אם היין שמביאים מאוד יקר ובמסעדה הוא יעלה פי 4 או אם אין את היין הזה בכלל במסעדה. כך או כך זה מנהג שכנראה רק אניני יין מאמצים
דוקטור, שכחת את המנה של הפילה מוסר (השכל) עם ממרח המנגו. אמנם הדג היה מצופה בציפוי מעניין אבל כמהין לא הורגש, והויניגרט מנגו הסתבר כרסק מנגו סתמי
אתה צודק. שכחתי. פשוט לא טעמתי ממנו. מה אני יכול לעשות – ישבתם רחוק! 🙂