ביקורים חוזרים 1

מטבע הדברים, בהרבה מקרים אני חוזר למסעדות שאותן ביקרתי בבלוג. באופן לא ממש מקרי, לרוב זה קורה אם נהניתי. התלבטתי מה לעשות עם ביקורים חוזרים כאלה. לכתוב שוב ביקורת? זה לא מיותר? ומצד שני – אולי חלו שינויים? ואיך אני מעז לא לעדכן בהם את שלושת קוראי הקבועים? אז החלטתי שמידי פעם יתפרסם כאן מדור "ביקורים חוזרים" עם עידכונים, תוספות וסתם המלצות חוזרות.

הרשימה מסודרת לפי תדירות הביקורים שלי, כלומר במקום הראשון נמצא המוסד אותו פקדתי הכי הרבה:

אבו-חסן (עלי קרוואן) – כאן באמת לא השתנה כלום, חוץ, כמובן, מלכתו של אבו-חסן לעולם שכולו טוב. את עולם החומוס שכולו טוב הוא השאיר, למזלנו, כאן למטה, ביפו.

אורנה ואלה – עדיין בית הקפה הטוב ביותר בתל-אביב. קצת שינויים בתפריט, תפריט שבועי משתנה נחמד, והנאה בכל ביקור.

ג'וז ולוז – המקום המועדף עלינו להרשים חברים חדשים. יותר ויותר אני מבין שהוא לא זול בכלל, והמנות לפעמים קצת קטנות, אבל לא זה מה שישבור אותנו. אין משהו דומה לו בעיר.

פלויד – המתחרה החדש על ליבנו. בחודש האחרון הייתי שם פעמיים ונהניתי מאוד. השילוב של דגים טריים וירקות עונתיים מהשוק מנצח. רוצו!

פועה – פשוט כיף. בפעם האחרונה שהיינו (בשבוע שעבר) התענגנו כמו תמיד על אוכל טעים ועל אווירה יפואית שאין לה תחליף. "אין עליה!"

נועה – גם כאן לא משתנים, וטוב שכך. גם אם היא באמת "האחות החצופה של קורדליה", לנו נעים לבוא אליה.

הרברט סמואל – הייתי שמח לספר שהייתי כאן עוד הרבה פעמים, אבל לצערי זו הייתה רק פעם אחת נוספת. ישבתי שוב על הבר, אכלתי קצת דברים דומים וקצת שונים. היה שוב נהדר.

מעניין מי מתוך הרשימה יגיע לביקורים חוזרים 2

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

לילית

נכון, אני לא כותב מספיק. וזה לא בגלל שאנחנו לא יוצאים למסעדות. אנחנו בהחלט יוצאים, אבל פשוט אין לי זמן ולפעמים גם כוח לכתוב באותו יום או למחרת, והעניינים קצת נדחים, ואז כשכבר יש לי זמן, הזיכרון בוגד בי ואין לי שמץ של מושג מה אכלנו ואיך היה.

זה המצב עכשיו ביחס ל"לילית". היינו שם לפני יותר משלושה שבועות, והכל נמחק. הייתי מעדיף שתחשבו שזה בגלל שהמקום לא הותיר בי רושם אדיר, אבל האמת היא אחרת: אלו תאי המוח שלי שמסרבים ליצור קשרים חדשים בינם לבין חבריהם. לפחות דבר אחד אני זוכר טוב: את החברה הנעימה. היו אלו הבלום-שוררים הידועים יותר בביצועם החתרני לשיר "סימן כשאתה צעיר" (הם לא מנסים לרמוז לי משהו, נכון?). אה, מצאתי מוצא: אולי פשוט היינו שקועים מידי בשיחה הקולחת מכדי להקדיש את תשומת הלב הראויה לאוכל…

כאמור, אני לא זוכר בדיוק מה אכלנו. היו שם כבד עוף צלוי עם סלט פפאיה ירוקה, צ'ילי וכוסברה, היה גם פילה בורי בגריל עם תבשיל חיטה וזייתים, זכורה לי במעומעם סינייה עם חצילים מעברו השני של השולחן, אבל לא הרבה מעבר לזה. אני כן יודע שהכל היה לי טעים, אם כי לא מלהיב במיוחד. המקום עצמו גדול וקצת קר מידי, לטעמי. מין חלל שיכול להיות בכל מקום, לאו דווקא בתל-אביב או אפילו בישראל. קצת חבל לי שאני לא יכול לשבח יותר. לילית היא לא סתם מסעדה אלא גם פרוייקט חברתי מבורך, וגם אחת המסעדות הטובות היחידות בתל-אביב שמתהדרות בתעודת כשרות, וזה חשוב לפעמים. בפעם הבאה אני מבטיח לכתוב עליה מיד.

פרטים: לילית, בית אסיה, רחוב דפנה 2, תל-אביב, טלפון: 03-6091331

פורסם בקטגוריה 3 כוכבים - נחמד, אפשר לנשום, כשר, מסעדה | 2 תגובות

טוטו

חברנו הטוב רונן (מכאן) חגג לא מזמן יומולדת עגול, ולרגל האירוע החלטנו לנסות מסעדה שעוד לא היינו בה – "טוטו". זה היה בשבת בערב, והיינו ארבעה. המקום מעוצב בקפידה, ומשדר הידור וקצת ריחוק – אנשי עסקים ירגישו שם מאוד נוח (אני קצת פחות).

הלכנו על קונספט של מנות ראשונות ואחרונות, שאני מאוד בעדו. בלאו הכי המנות הכי מעניינות (והכי טעימות) הן הראשונות, וזה שאתה לא לוקח עיקריות נותן לך לגיטימציה גם "להתחנזר" קצת בסוף עם האחרונות. מושלם. אגב, אני חושב שזה אמור להיות ברור מאליו שבמסעדה לא ילחצו עליך לקחת גם עיקריות, אבל לא תמיד זה כך. בכל מקרה, ב"טוטו" לא הייתה עם זה שום בעיה.

אז חלקנו בחמש מנות ראשונות: חציל שרוף באש עם סלט של ירקות שרופים, שום קלוי וגבינת פטה תורכית (42 ש"ח) – שהיה מעולה (אולי המנה הכי טובה בארוחה), טרטר דג ים (זה היה אינטיאס) עם עשבים ויוגורט כבשים עם שמן זית וצנוברים קלויים (54 ש"ח), שגם היה טוב מאוד, סלט קלמארי נחמד עם חומוס, בצלים חרוכים, שמן זית וצנוברים קלויים (48 ש"ח), נתחי אנשובי על מסבחה (?) של יוגורט כבשים, עדשים שחורות, ארטישוק ירושלמי, שמן זית ופלפל חלפניו (38 ש"ח), שכנראה היו טובים אם אתה אוהב אנשובי (אני לא), וטרטר בקר עם בצלי שאלוט, כוסברה, פלפלים חריפים, שמן זית, קוניאק וחלמון של ביצת שליו (62 ש"ח), שהיה מצויין, אם כי מתומחר גבוה מידי.

שתינו סוביניון בלאן רזרב של דלתון – יין עם חומציות נעימה שאני מאוד אוהב ושהתאים לרוב המנות שהזמנו. קינחנו בטירמיסו טעים שהוגדר כמוס מסקרפונה עם עוגיית תבלינים בארומת קפה ואמרטו עם גלידת אספרסו (34 ש"ח), ובבצק שקדים עם תותים טריים בקרם וניל ורוטב תותים מסביב, שהבטיח יותר מאשר קיים (הרוטב היה מתוק מידי, והמנה לא הייתה מספיק מאוזנת).

הסיכום? טוטו היא מסעדה טובה מאוד, שתקבל ממני 4 כוכבים על איכות האוכל, אבל אני לא בטוח שאחזור אליה בקרוב. השילוב של קצת יקר וקצת רשמי מידי כנראה לא יגרום לה להפוך לאחת הקבועות שלנו.

פרטים: טוטו, ברקוביץ 4, תל-אביב, טלפון: 03-6935151

פורסם בקטגוריה 4 כוכבים - טוב מאוד, אפשר לנשום, מסעדה | תגובה אחת

אלי אולי

אלי אולי, המסעדה הספרדית של אנטוניו מנסה, עברה לא מזמן לרחוב הארבעה, מה שמאוד התאים לנו בערב בה ניסינו אותה, כי היינו ארבעה: כמעט30 וזוגתו, הבנזוג ואני. למסעדה יש איזה סוג של “קונספט” חדש, שנקרא “ארוחת חברים” – כלומר כל המנות מוגשות למרכז השולחן, וכולם חולקים בהן. מאחר שאנחנו בדר”כ מהחולקים, ובאמת כולנו חברים טובים, שמחנו על הרעיון.

קיבל את פנינו מלצר חדש, שביקש את סבלנותנו, כי זה היום הראשון שלו בעבודה. נתנו לו אותה ברצון ובתמורה צ’ופרנו בכל מיני דברים קטנים. שווה! התחלנו עם אנטיפסטי – היו שם כרובית, חומוס עם פטרוליזיה ועגבניות, שעועית שחורה, בטטה, חציל, גזר כבוש (7 ש”ח לצלוחית). נחמד, אם כי לא מסעיר. הם הגיעו עם לחמים ופוקצ’ה.

המשכנו עם טרטר ים-יבשה (65 ש”ח). שלושה סוגים של טרטר, כאשר כל המרכיבים העיקריים היו נאים, חתוכים לחתיכות קטנות, ומעורבבים עם תוספות בטעמים מודגשים. המצטיין היה השרימפס עם פלפלי חלפניו. לעומת זאת, הטונה עם עגבניות ואבוקדו, והפילה בקר עם בורגול ועשבים אכזבו – שניהם היו מלוחים מידי.

המנה הבאה הייתה טובה יותר ואפילו טובה מאוד – קלמארי פלאנצ’ה בגרסתו הקטנה (42 ש”ח), עליה הותזו לימון, שמן זית, פטרוזיליה. שמן זית באמת לא חסר לנו בארוחה, כי הוא הופיע גם ברוטב של המנה הבאה – קסואלה שרימפס (גם קטן) ברוטב שמן זית, שום ופלפלי שאטה (44 ש”ח). טעים. החלטנו לסיים ב”בשר בשר” – 300 גרם של נתח קצבים (90 ש”ח) שאכלנו כבר משובחים ממנו, אך הוא היה קינוח חביב.

ומה לסיכום? הקונספט נחמד, האוכל נחמד, השירות נחמד, ולכן נראה מתאים לתת גם ציון “נחמד” (3 כוכבים) וזה מה שאעשה. ייתכן שקצת התקמצנתי הפעם, ומגיע ל”אלי אולי” קצת יותר, אבל, מה לעשות, אני לא אוהב לתת ציונים עם חצאים. לכשתקראו שורות אלו, כמו שנוהגים לומר, נהיה כבר במדריד, וננסה להשוות את “אלי אולי” לבנות הדוד שלה…

פרטים: אלי אולי, הארבעה 18, תל-אביב, טלפון: 03-5611870

פורסם בקטגוריה 3 כוכבים - נחמד, אפשר לנשום, מסעדה | 4 תגובות

Minna Tomei

Minna Tomei (אומרים לנו שזה "הכל שקוף" ביפנית, ואנחנו נאלצים להאמין) היא לא מסוג המקומות שאני לרוב מסמפט. יש משהו מאוד "נוסחתי" ו"הייטקי" שהמקום משדר, אם כי יש להודות שהעיצוב הוא גם צבעוני ושמח. מאידך, אם מתעלמים לרגע מה"קונספט" ומהרעש סביבו מגלים אוכל ממש טעים, וזה די חשוב, נכון?

אז כשהיינו במינה טומיי בשבוע שעבר יצאנו מאוד מרוצים, והאוכל היה הסיבה העיקרית. קודם כל שימח אותנו "טומיי קריספי רול" – טונה וסלמון מצופים בטמפורה ומטוגנים (אך עדיין נאים בפנים) עם רטבי שומשום וווסאבי (34 ש"ח) – מנה מעולה. "מינה תאי אדום" – סירליון בווק ברוטב קארי אדום עם חצילים, עגבניות שרי ובזיליקום (והכל על אורז – 47 ש"ח) היה טוב מאוד, ו"סמוי קלמרי" – קלמרי צרוב ברוטב צ'ילי אדום ולידו נבטים, ורצועות דקות של גזר ומלפפונים (37 ש"ח) היה גם הוא טעים, אם כי אני הייתי מעדיף יותר קלמארי ופחות ירקות…

בסופו של דבר, לארוחת ערב ארוכה ונינוחה הייתי בוחר מקום אחר, אבל לארוחה זריזה וטעימה (ואפילו לא יקרה), בסגנון ג'ירף או זוזוברה – מינה טומיי היא מקום מצויין.

פרטים: Minna Tomei, אבן גבירול 30, תל-אביב, טלפון: 03-6966363

פורסם בקטגוריה 4 כוכבים - טוב מאוד, אפשר לנשום, מסעדה | 6 תגובות

אסיף

ראשית, אני חייב להודות שאפילו אם "אסיף" היה מקום גרוע (והוא ממש לא) הוא היה מקבל ממני קרדיט ענק על השם הנפלא, העברי והישראלי כל-כך. אז, Ronine James, Frame, Black Steer, Zinc, 2C ודומיהם – תלמדו, בבקשה. שנית, וזה קצת משעשע, היום פתחתי את טיים אאוט, וגיליתי שמתפרסמת בו ביקורת של יובל ג'וב הרגיל על "אסיף", בדיוק יום אחרי שאכלנו בו – אז יש לכם אפשרות להשוות את הביקורות (ולהאמין לי)…

הלכנו עם חברינו הטובים צ' וש'. אני בטוח שאחד מהם ביקש ששמו המלא לא יוזכר, אבל אני ממש לא זוכר אם זה היה הוא או היא, אז אני הולך על בטוח. צ' וש' חזרו מהודו עם שלל סיפורים (בדרך כלל לא תואמים), ואנחנו נהנינו להשוות גירסאות ולנסות להבין אם הדוחק והעדר המרחב האישי הם אכן מזעזעים (צ') או נסבלים (ש'), ואם מקדש X הוא מיותר ומשעמם (צ') או מדהים ומרתק (ש').

אם נחזור לישראל ולמקום בו אכלנו, נראה לי שהבעיה העיקרת של "אסיף" היא הנטייה הטבעית להשוות אותו ל"אורנה ואלה". טבעית, כי מדובר בפרויקט משותף של עינב ברמן, השפית של "אורנה ואלה" לשעבר (ושותפתן לכתיבת ספר הבישול המופלא שלהן), וניר פלר, שבישל גם הוא ב"אורנה ואלה" (ואח"כ גם ב"ג'וז ולוז"). הציפייה למשהו בסגנון "אורנה ואלה" מטעה. ראשית, מדובר במסעדה פרופר, ולא בבית-קפה/מסעדה. אין באסיף "מנות של בית-קפה", וזה לא נראה לי מקום שארגיש נוח להזמין בו רק קפה. זה מקום לאכול בו. שנית, העיצוב מהודר יותר (כולל מגבות בד קטנות בשירותים – דבר שדרך אגב אני מאוד אוהב. מישהו מתנדב לקנות לנו הביתה?), והאווירה נוטה יותר לכיוון המהוגן, אם כי וודאי שלא המעונב. מבחינת האוכל, גם הוא מנסה להיות יותר יצירתי, ולפעמים גם מצליח.

התפריט משתנה בכל שבוע, כך שאם תשוו את מה שאכלנו למה שיובל מהטיים אאוט אכל, תגלו דימיון מסויים בחומרי הגלם, אבל לא בשילוב שלהם, וזה מאוד נחמד. התפריט די מצומצם, וכולל כ-5 מנות לבחירה מכל קטגוריה (ראשונות, עיקריות ואחרונות). לפתיחה חלקנו שתי מנות ראשונות טובות: ריזוטו שחור עם סבידה (סוג של דיונון), וסביצ'ה של מוסר-ים (עם לימון, צ'ילי וכוסברה). כל אחת מהמנות הללו תומחרה ב-52 ש"ח, שזה לא מעט בכלל. לשולחן הגיעה גם סלסלת לחמים מעולה (אני אהבתי מתוכה במיוחד את לחמניות הסלק).

המנות העיקריות שהגיעו לשולחן היו ניוקי ברוטב פסטו, פילה של מוסר-ים על כרוב ובייקון, תבשיל חומוס ועגבניות על אורז, וסינטה עם ציר בקר שהוגשה עם רושטי תפוחי-אדמה (אני הזמנתי, ברור שאני). הסינטה שלי הייתה טובה מאוד (אם כי סינטה היא סינטה ולא יותר, ובזה אני יכול להאשים רק את עצמי), וגם הניוקי. נמסר לי שהמוסר היה טוב, אך להערכתי, המנה הטובה ביותר הייתה תבשיל החומוס שהיה עשיר כל-כך בטעמים וניחוחות עד שלא התאפקתי וגנבתי מהבנזוג כל הזמן.

ש' חברה לי במאבקי הצודק להזמנת קינוח, ושאר יושבי השולחן נאלצו להיכנע. הזמנו משהו דומה לקרם ברולה (קראו לו בשם ארוך ומוזר, שאין שום סיכוי שאשחזר) עם תפוז דם. היה קטן (הוזהרנו מראש) אך שווה ביותר. חבל רק שצ' והבנזוג חשבו שמגיע גם להם לחלוק בו… במהלך הערב שתינו סוביניון בלאן של עמק האלה, שהפתיע אותי מאוד לטובה (100 ש"ח). אני שתיתי גם כוס של פינו נואר, שכנראה יש סיבה שאני לא זוכר של מי הוא…

לסיכום: בצד השלילי, קצת יקר באסיף בערב (מנות ראשונות בין 40 ל-55, עיקריות בין 80 ל-100), וניכר שעדיין לא הכל מהוקצע. בצד החיובי, ניכר שיש המון כוונות טובות, והאוכל, ברובו, מעניין, מקורי וטעים מאוד. הייתי נותן ל"אסיף" קצת פחות מארבעה כוכבים, אבל בהחלט מנסה אותה שוב. אולי בפעם הבאה אבוא בצהריים – העיסקיות כנראה מאוד שוות.

פרטים: אסיף, לילנבלום 18, תל-אביב, טלפון: 03-5165198

פורסם בקטגוריה 4 כוכבים - טוב מאוד, אפשר לנשום, לאוהבי יין, מסעדה | 2 תגובות

קרפצ'יו בר

בשבת שעברה הלכנו לכנס היסוד של "עיר לכולנו". אחרי לא מעט נאומים (שהיו אגב, קצרים ומעניינים), החלטנו, כמה חברים, שמגיע לכולנו משהו קטן לאכול, ונזכרנו בקרפצ'יו בר, שנמצא בקרבת מקום.

המקום עצמו מאוד קטן, ומכיל רק כמה מקומות על הבר, אבל כמקובל בעירנו, הוא סיפח לו חלק מהמדרכה, ויצר חלל סגור חלקית, שבו מצאנו לנו שולחן. אחרי שישבנו, הסתכלתי סביב קצת בבהלה. מעודי לא הייתי מוקף בכל-כך הרבה בלוגרים: היו שם כמעט30, יוחאי, לרמן, וכמובן הבנזוג. מזל ששלומית וקרן-אור איזנו קצת את התמונה…

המקום, כשמו, מגיש כמעט רק קרפצ'יו, מסוגים שונים, כאשר אפשר לבחור את סוג הבשר (סינטה – 27 ש"ח או פילה – 32 ש"ח) ואת התוספות שעליו, ואפשר לקבל גם רולים של קרפצ'יו (לא, אני לא מבין בדיוק מה זה. זה כנראה רק למתקדמים – אף אחד מאיתנו לא העז לנסות). המנות הפופולריות בשולחן היו הקרפצ'יו הפיקנטי (עם חומץ, שמן צ'ילי, גבינת תום וסלט עשבי תיבול), שהיה אכן נשכני כמובטח, קרפצ'יו אסייתי (חומץ אורז, שמן שומשום, ומעט ג'ינג'ר, סויה ונבטים), וצרפתי (חומץ בן-יין, שמן אגוזים, אגוזי לוז וגבינה כחולה). הבנזוג היה מקורי וניסה את ה"קרפצ'יו א לה שום" (חומץ בלסמי, שמן זית, קונפי שום ורוקט). מטעימות קטנות שעשיתי, יש לי רושם שהבחירה שלי (הפיקנטי) הייתה הטובה ביותר, לטעמי. מאידך, גם האחרים יצאו מרוצים, אך לא נפעמים. חיסלנו בקלות שני בקבוקים יין ספרדי שלא ראוי לאזכור מיוחד.

לסיום ניסינו לחלוק בפנה קוטה לבנדר עם "פתיתי פרלין" ובסופלה שוקולד. המלצרית בישרה לנו בקול קורע לב שהפרלינים נעדרים זמנית, וכדאי לנו לוותר על המנה, אך אנו התעקשנו לקבל אותה בכל-זאת, והיא אכן הייתה טובה גם בלעדיהם. שתי המנות היו די זעירות (בעיקר הסופלה שהוגש בכוס קטנה של שוט), אך קיבלנו מתנה בצורה של קרפצ'יו תות (?), אז היה קשה להתלונן.

לסיכום, קרפצ'יו בר הוא מקום משתדל ונחמד, לא פחות ולא יותר. כדי למצוא משהו מס-עיר לכולנו, אצטרך ללכת למקום אחר.

פרטים: קרפצ'יו בר, אבן גבירול 8, תל-אביב, טלפון: 03-6098118

פורסם בקטגוריה 3 כוכבים - נחמד, בר, מסעדה | תגובה אחת

חומוס אשכרה

אשכרה, שנים לא היינו, אני והבנזוג, ב"אשכרה". אני אף-פעם לא התלהבתי במיוחד מהחומוס שלהם, וזכרתי אותו כיציקתי למדי. לבנזוג, לעומת-זאת, היו זכרונות טובים יותר, והוא היה מגיע לשם הרבה בתקופת הצבא שלו. מסתבר שמאז שאנחנו ביחד, עבר הבנזוג מהפך בענייני חומוס, ושנינו אוכלים עכשיו לרוב באבו-חסן, ולפעמים גם באבו-אדהם, חומוס בסאם, ומשוואשה. אפילו כשאנחנו מחפשים משהו בצפון העיר, אנחנו יושבים מעבר לכביש ב"חומוס אסף".

אז מה פתאום ביום שישי זה? לא ברור. מה שכן ברור הוא שמזמן כבר הבטחתי לבנזוג שנלך מתישהו ל"אשכרה", הוא יעלה זיכרונות, ואני אנסה להבין איך זה שבתחרות "מלך החומוס" שערך ynet לפני שנתיים, הם זכו במקום הראשון (וגברו על אבו-חסן).

טוב, ברור לכם שבאתי סקפטי. האמת – היה לא רע בכלל. קודם כל, צריך לציין לחיוב את האווירה הנחמדה במקום. הסחבקיה הישראלית מתגלה ב"אשכרה" במלוא תפארתה, ולמרות שאני אולי נשמע ציני, אני מתכוון לזה ברצינות. אחרי שהתחלנו לאכול, הגיעו לשולחן שלנו שני ח'ברה, התנצלו שהם מצטרפים אלינו, וכמובן שהתחלנו לפטפט. מסתבר שגם הם מחסידי אבו-חסן, אבל הסכמנו כולנו שאי אפשר להשוות כל דבר רק לאבו-חסן, אחרת לא נהנה מכלום. ודווקא נהנינו מהחומוס – הוא היה פחות יציקתי משזכרתי, הגרגרים היו חמים וטעימים, וסלט הירקות הקצוץ דק שהזמנו גם הוא היה חביב.

שתינו סודה של טמפו – שזו עוד נקודה לטובת המקום. למה, אתם שואלים? כי בטמפו סודה יש רק מים ופחמן דו-חמצני, ולא תוספות כמו סודה לשתייה, מלח בישול ומלח לימון, שיש למשל בקינלי סודה (תעיפו פעם מבט על התווית). למה, לעזאזל, צריכה חברת קוקה-קולה להכניס לסודה דברים מיותרים, ועוד לצאת במסע פירסום שאומר "less is more"? טוב, טוב, זה לא ממש קשור לנושא…

נקודה שלילית אחת – 18 שקלים למנת חומוס (לפני תוספת הביצה) זה לא המון, אבל זה בהחלט מעבר לסטנדרט אבו-חסן/אבו-אדהם (14 ₪).

לסיכום, הסחבקיה, האווירה הרגועה והחומוס הטוב (אם כי לא… אתם יודעים כבר מה ההמשך) יוצרים קומבינציה נאה, שזוכה ל-4 כוכבים.

פרטים: חומוס אשכרה, ירמיהו 45, תל-אביב, טלפון: 03-5464547

פורסם בקטגוריה 4 כוכבים - טוב מאוד, חומוסיה, כשר, לצמחונים | 3 תגובות

הטרקלין

חברי רני הוא הבן-אדם שמבין הכי הרבה ביין מכל האנשים שאני מכיר. לכן, בהרבה מקרים שאנחנו יוצאים לאכול ביחד, אנחנו מחפשים מקום שאפשר יהיה גם לשתות בו יין טוב. לאחרונה החלטנו לנסות את "הטרקלין", שמוגדר כ"ביסטרו ובר-יין".

אין הרבה ברי-יין בתל-אביב, וחבל. אני עוד זוכר בחיבה את "וינונה" המעוצב בלילינבלום (במקום בו שוכנת היום ננוצ'קה), את "קהלת" הקטן והחמוד בהלל הזקן, ואת "ברברסקו" המפואר בדיזנגוף – כולם נחלת העבר. אלו מקומות שבהם יכולת למצוא יינות יותר מיוחדים ומעניינים, מבחר נאה של יינות בכוס, ואנשים שמבינים ביין ויכלו לייעץ ולהפתיע אותך עם דברים שלא הכרת.

נראה ש"הטרקלין" מנסה להיות מקום כזה. למרות שיש גם שולחנות, ישבנו על הבר (שזה המקום שמתאים לשבת בו בבר-יין, לא?), ולשמאלנו עמדו כתריסר בקבוקים, אותם יכולנו לבחון, לטעום, ולקבל בכוס. אם אני זוכר טוב היה שם ייצוג לישראל, צרפת, איטליה, ספרד, ארגנטינה, ארה"ב ואוסטרליה, שזו כבר התחלה טובה. אחרי שטעמנו כמה מהם, החלטנו לנסות שני יקבי בוטיק ישראלים. רני הלך על אסף קברנה סוביניון 2005 רזרב, שהוא נהנה ממנו מאוד. לי הוא היה קצת מוזר, אבל העצה שלי לכם – בנושא יין תסמכו על רני, לא עלי.

אני, לעומת זאת, ניסיתי משהו אפילו נועז יותר – פטיט ורדו 2005 של יקב בן חנה. נועז כי בן חנה הוא יקב קטן שלא היה מוכר לי, ובעיקר – כי פטיט ורדו הוא זן ענבים שבדר"כ לא מייצרים ממנו יין בפני עצמו ("יין זני"), אלא הוא תוספת לזנים אחרים (ביינות של בורדו, למשל, יש בדר"כ אחוז קטן מאוד 1%-3% של פטיט ורדו). יוסי, אחד מבעלי המקום, טען שזה הפטיט ורדו הראשון שמיוצר בארץ. אחרי ההתנסות, אני בהחלט מוכן להגדיר את היין הזה כנעים לשתייה וכמעניין. אפשר לראות את זה כחיסרון (רק "מעניין?"), אבל אני רואה את זה כיתרון – בדיוק בשביל זה באתי – לשתות משהו חדש, שאני לא יכול למצוא בכל מקום.

עם היין בא התיאבון, ועם התיאבון – האוכל. רני אכל כבדי עוף עם פירה, ואני הסתפקתי בשתי מנות ראשונות: פטה כבד-עוף עם ריבת בצל, ונקניקיה עם צ'ימיצ'ורי. האוכל לא היה מסעיר או מיוחד, אבל היה בהחלט טעים, והלם את היין בלי להאפיל עליו. כמו שרוגוב נוהג לחתום: בכוונתי לשוב לכאן.

פרטים: הטרקלין, נחלת בנימין 41, תל-אביב, טלפון: 03-5660013

פורסם בקטגוריה 4 כוכבים - טוב מאוד, אפשר לנשום, בר, לאוהבי יין, מסעדה | 3 תגובות

ד"ר שקשוקה

עברו כמה שנים מאז הפעם האחרונה בה ביקרתי בד"ר שקשוקה, אבל אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה שאכלתי שם. כמי שהגיע מבית עם שורשים, איך נגדיר את זה… מזרח אירופאים, זו הייתה פגישת הבכורה שלי עם המטבח הטריפוליטאי, והמסקנה שלי הייתה חותכת: זהו, מצאתי את האוכל שאני אוהב. טעמים חזקים ובלתי מוכרים, חריפות משכרת, פשוט תענוג.

מאז ביקרתי בהרבה מסעדות טריפוליטאיות אחרות, אבל לא מזמן התחשק לי פתאום לחזור לד"ר שקשוקה. מה אומר – או שאני כבר פחות מתלהב, או שד"ר שקשוקה כבר פחות מלהיב. לכאורה, הכל נשאר כשהיה – אותם סלטים המוגשים לשולחן עם הלחם הלבן הכי פשוט והכי מתאים, אותו קוסקוס עם בשר ומפרום שתמיד הייתי מזמין, אותה שקשוקה (שהפעם הבנזוג אכל), אותו בינו במטבח, אז מה חסר? אולי איזו ייחודיות? לא יודע.

שלא תבינו לא נכון, היה טעים. רוב הסלטים נחמדים. הקוסקוס עצמו אוורירי ומעולה, והמפרום טוב (אם כי כבר טעמתי טובים יותר). לעומת זאת, השקשוקה שבזכותה קיבל בינו את הדוקטורט שלו הייתה מעט מאכזבת – משהו אולי ברמה של תואר ראשון, אבל לא של של דוקטורט. כמה ימים אח"כ הכנתי לבד שקשוקה שהיתה (לדעתי, כמובן) טובה יותר – ולי, כזכור, יש דוקטורט בתחום אחר בכלל…

לסיכום, אם אתם בסביבה, ומתחשק לכם קוסקוס – זו אופציה טובה. לבוא במיוחד זה נראה לי מוגזם.

פרטים: ד"ר שקשוקה, בית אשל 3, יפו, טלפון: 5186560

פורסם בקטגוריה 3 כוכבים - נחמד, יפו, כשר, לצמחונים, מסעדה | 4 תגובות