אלי אולי

אלי אולי, המסעדה הספרדית של אנטוניו מנסה, עברה לא מזמן לרחוב הארבעה, מה שמאוד התאים לנו בערב בה ניסינו אותה, כי היינו ארבעה: כמעט30 וזוגתו, הבנזוג ואני. למסעדה יש איזה סוג של “קונספט” חדש, שנקרא “ארוחת חברים” – כלומר כל המנות מוגשות למרכז השולחן, וכולם חולקים בהן. מאחר שאנחנו בדר”כ מהחולקים, ובאמת כולנו חברים טובים, שמחנו על הרעיון.

קיבל את פנינו מלצר חדש, שביקש את סבלנותנו, כי זה היום הראשון שלו בעבודה. נתנו לו אותה ברצון ובתמורה צ’ופרנו בכל מיני דברים קטנים. שווה! התחלנו עם אנטיפסטי – היו שם כרובית, חומוס עם פטרוליזיה ועגבניות, שעועית שחורה, בטטה, חציל, גזר כבוש (7 ש”ח לצלוחית). נחמד, אם כי לא מסעיר. הם הגיעו עם לחמים ופוקצ’ה.

המשכנו עם טרטר ים-יבשה (65 ש”ח). שלושה סוגים של טרטר, כאשר כל המרכיבים העיקריים היו נאים, חתוכים לחתיכות קטנות, ומעורבבים עם תוספות בטעמים מודגשים. המצטיין היה השרימפס עם פלפלי חלפניו. לעומת זאת, הטונה עם עגבניות ואבוקדו, והפילה בקר עם בורגול ועשבים אכזבו – שניהם היו מלוחים מידי.

המנה הבאה הייתה טובה יותר ואפילו טובה מאוד – קלמארי פלאנצ’ה בגרסתו הקטנה (42 ש”ח), עליה הותזו לימון, שמן זית, פטרוזיליה. שמן זית באמת לא חסר לנו בארוחה, כי הוא הופיע גם ברוטב של המנה הבאה – קסואלה שרימפס (גם קטן) ברוטב שמן זית, שום ופלפלי שאטה (44 ש”ח). טעים. החלטנו לסיים ב”בשר בשר” – 300 גרם של נתח קצבים (90 ש”ח) שאכלנו כבר משובחים ממנו, אך הוא היה קינוח חביב.

ומה לסיכום? הקונספט נחמד, האוכל נחמד, השירות נחמד, ולכן נראה מתאים לתת גם ציון “נחמד” (3 כוכבים) וזה מה שאעשה. ייתכן שקצת התקמצנתי הפעם, ומגיע ל”אלי אולי” קצת יותר, אבל, מה לעשות, אני לא אוהב לתת ציונים עם חצאים. לכשתקראו שורות אלו, כמו שנוהגים לומר, נהיה כבר במדריד, וננסה להשוות את “אלי אולי” לבנות הדוד שלה…

פרטים: אלי אולי, הארבעה 18, תל-אביב, טלפון: 03-5611870