כתית

השבוע שעבר הוכרז אצלי, משום-מה, כ"שבוע ללא בישול". זה השתלב מצויין עם השבוע האחרון לארוחת הטעימות המיוחדת לרגל חמש שנים ל"כתית", וכך הגענו ביום שישי האחרון למסעדה, הממוקמת באחד החללים היפים והמיוחדים בעיר.

המקום משרה אווירה של הידור מאופק (או שמא: "איפוק מהודר"?) – עיצוב פשוט ולבן. גם השירות הוא כזה – לא סחבקי מידי, אבל מקצועי וידידותי, ובהחלט נותן תחושה נעימה. תפריט הצהריים שבגללו הגענו כולל ארבע מנות ראשונות קבועות, מנה עיקרית לבחירה (מתוך שתיים) ומנה אחרונה קבועה אף היא, וכל זה במחיר של 178 שקלים. לפי הידוע לי, היום היה היום האחרון בו אפשר היה להנות ממנו (אבל אולי שווה לבדוק).

כמנת פתיחה, שאפילו לא כלולה בתפריט קיבלנו מרק אפונה עם קציפת יוגורט, שהיה נפלא, ושני סוגי לחמים טובים: שיפון עם צימוקים ושאור עם זרעי כוסברה, שהוגשו עם חמאה ואיולי צ'ילי. המנה הראשונה מהתפריט הייתה קליפת ביצה במילוי כבד אווז וראגו פיטריות פורצי'יני. במאמר מוסגר אני רוצה לציין שכבר כמה שנים אני לא אוכל כבד אווז, מטעמי הרגעת המצפון, אבל הפעם נכנעתי ולא הצטערתי. מעל הכל הזליפו שמן כמהין וקציפת חלב, וזו הייתה מנה מעולה.

המנה השניה הייתה סב'יצה דג עם סלט חומוס ותמרים בתיבול צפון-אפריקאי, ספירה של יוגורט, מי ורדים והל. גם אתם שואלים מה זה ספירה? המלצרית הסבירה לנו שמדובר במשהו דומה לניוקי, צריך להכניס אותו לפה שלם (זה ממש קל – הוא מאוד מאוד קטן), לנשוך וזה מתפצפץ. אכן כך. חוץ מהמשחק הקטן, המנה הייתה מתובלת היטב, אבל משהו פחות הסתדר לשנינו עם שילוב המרכיבים. החומוס היה דומיננטי מידי, ולא רך מספיק כדי שהטעמים יספגו. המנה הייתה אמנם טובה, אבל פחות משאר המנות הראשונות.

המנה הבאה היתה קלמרי בגריל פחמים במילוי בשר טלה, מוצרלה וצנוברים, בשר חציל, יוגורט, טחינה, פול יבש וזעתר (הכל לקוח מהתפריט – אני לא זוכר בע"פ כל-כך הרבה מרכיבים…). היה פה איזון מעניין בין טרנד ה"קלמרי עם טחינה" שנתקלים בו על כל שעל במסעדות העיר, מגמת ה"קציפתיות" של מאיר אדוני, ושילוב הים-יבשה שלא מוצאים הרבה. מנה מעולה. גם המנה הבאה היתה מענינת ואולי הראשונה הטובה ביותר: שקדי עגל, קרם תפוחי אדמה וכרישה בשום ודבש, קרוסטיני, בצלצלי פנינה וקציפת פטרוזיליה.

ראגו זנב שור בירקות שורש, פורצ’יני, מנגולד, ניוקי מקמח ערמונים מושחם, ערמונים קלויים וקציפת פורצ’יני

לקראת המנה העיקרית הוגש גם מרענן חיך: סורבה אמרטו על דבלים ביין. טעים, אם כי אני מעדיף את הסורבה באמצע הארוחה קצת חמצמץ יותר. לעיקרית לקחנו כל אחד מנה שונה. הבנזוג אכל ראגו זנב שור בירקות שורש, פורצ'יני, מנגולד, ניוקי מקמח ערמונים מושחם, ערמונים קלויים וקציפת פורצ'יני (אנא, ילדים, עיזרו לערן למצוא את הקציפה במנה). מנה מאוד עשירה וטעימה, אם כי אולי עשירה מידי לשלב זה של הארוחה, בו כבר היינו די גמורים. אני התענגתי על ריזוטו מולים מעושן בציר דגים, יין לבן, סלרי, מולים, ברווז מעושן, מסקרפונה, שומר קונפי וקציפת פרמז'ן (קציפה כבר אמרנו?). משובח. שתינו שתי כוסות של סוביניון בלאן ניו-זילנדי ששמחנו מאוד למצוא בתפריט.

ריזוטו מולים מעושן בציר דגים, יין לבן, סלרי, מולים, ברווז מעושן, מסקרפונה, שומר קונפי וקציפת פרמז’ן

המנה האחרונה הייתה קדאיף במילוי סופלה גבינת עיזים, מי ורדים, גלידת דבש ומרווה. טעים ומעניין.

לסיכום, נראה לי ש"כתית" היא היום מועמדת רצינית לתואר המסעדה הטובה ביותר בארץ. אם להשוות ל"הרברט סמואל", המנות בכתית מושקעות ומיוחדות יותר. מצד שני, אם לא הולכים לסוג של עסקית טעימות כמו שאנו הלכנו אליה, האוכל בכתית מאוד יקר (הרבה יותר מהרברט סמואל), ולא מתאפשר לך לטעום הרבה דברים קטנים כמו אצל רושפלד. אז אם יהיה לי ארוע מאוד מיוחד ופתאום יותר כסף בארנק – אחזור ל"כתית". אם סתם יבוא לי להנות מאוכל טוב – סביר שאשב על הבר ב"הרברט סמואל".

פרטים: כתית, היכל התלמוד 4 , תל-אביב, טלפון: 03-5107001

פוסט זה פורסם בקטגוריה 5 כוכבים - נהדר!, אפשר לנשום, לאוהבי יין, מסעדה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על כתית

  1. foodha הגיב:

    לא מבין על מה יצאה קציפתך? והרי בסביצ'ה לא היה לה זכר…
    שמח ל-5 הכוכבים. זו מסעדה מיוחדת עם שף מיוחד עוד יותר.

    אני תקווה שההמונים יבואו בשעריה וכתית ואדוני לא יכתתו רגלים למקום אחר, כבעבר.

  2. הלונדוני לשעבר הגיב:

    נשמע חווייתי ביותר. הייתי בכתית לפני כמה חודשים לארוחת ערב (אכן יקרה) והיה מצוין. עדיין לא אכלתי במוסד דומה בארץ מבחינת רמת ההשקעה והמקוריות (שלרוב עובדת – לצערי לא חסרות מסעדות הבן מנסים אך לא מצליחים…)

    מה קרה לביקורת על "הטרקלין"? נתקעה אצל העורך הראשי? בינתיים הייתי שם שוב והיה נחמד, למעט האנטיאס שהיה waaay מלוח מדי.

  3. פיינשמקר הגיב:

    כן, יש הרבה מסעדות שתקועות אצל העורך… מצד שני, אחרי שהכרזתי על השבוע כ"שבוע ללא מסעדות" יש סיכוי שאוכל להתחיל להשלים חוסרים בכתיבה… 🙂

  4. גם אצלי כתית מועמדת למספר אחד בארצנו הקטנטונת.
    הייתי אגב בקרפצו בר, ואפשר לוותר. כלומר, אם אתה לא גר שם בסביבה, או עובר שם *במקרה* ולא בא לך ללכת לקזנקי.

  5. אור הגיב:

    זיהיתי שהתמונה השניה זה המולים עם כל הדברים והקציפה, אבל איזו מנה זו התמונה הראשונה? 😕

  6. פיינשמקר הגיב:

    התמונה הראשונה היא של ראגו זנב השור. אני חושב שגם הוא לא היה יכול לזהות את עצמו מרוב עיטורים וקציפות… 🙂

  7. קימל הגיב:

    ספירה: טריק של המטבח המולקולרי. מערבבים בנוזל מסויים מרכיב כימי א', ואז מוזגים בזהירות את הנוזל הזה לנוזל אחר (נניח מים) שבתוכו המסת מרכיב כימי ב'. התגובה בין שני החומרים הכימיים יוצרת קרום דקיק מסביב ל(נניח, יוגורט) שלך, ואז כשאתה מכניס את כולו לפה הוא מתפצפץ ואתה מקבל את כל הטעם.
    מיותר לציין שמינון החומרים הכימיים הוא כל כך מזערי עד שהוא לא משפיע על הטעם.

    מאיר אדוני השתמש בטריק הזה ב"קרב סכינים" אבל זה לא לגמרי ממן העניין; ידוע הוא שהוא חובב מטבח מולקולרי.
    יום אחד יהיה לי מספיק כסף כדי ללכת לאכול שם. עד אז, אני אמשיך להזיל ריר מול מסכים (של הבלוג הזה או של הטלוויזיה) ואעריץ את מר אדוני מרחוק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s