מהנעשה בעירנו – שנה בלי עלי מוהר

ביום השנה לפטירתו של עלי מוהר ז"ל, אני מפרסם כאן רשימה שפירסמתי לפני שנה בבלוג של הבנזוג. מה זה קשור לנושא הבלוג הזה? לא קשור בכלל, אבל בגלל שזה בלוג שלי, מותר לי…

לא סתם בחרתי לקרוא לקטע זה "רשימה". אינני בטוח שהמושג "פוסט" היה מוכר לעלי מוהר, אבל ב"רשימות" הוא היה הכוכב שנצנץ בשמיה של תל-אביב. כשאני חושב על זה עכשיו, "רשימה" הוא שם קצת מוזר למה שעלי מוהר כתב. מה הקשר בין כתיבתו ל"רשימת טלפונים" או "רשימת קניות"? כשחשבתי לראשונה לכתוב על עלי מוהר, הייתי בדרכי לסופר. עצרתי באמצע הרחוב, הוצאתי מתיקי נייר ועיפרון ורשמתי כמה רעיונות וקטעי משפטים שעלו בראשי. הנה "רשימה" שהפכה ל"רשימה".

עלי מוהר היה ללא ספק חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. "מהנעשה בעירנו" ו"בשער" היו הדברים הראשונים שהייתי קורא ב"העיר" במשך שנים רבות. היו לנו אהבות משותפות רבות: ספרותיות (אלתרמן), מוזיקליות (יוני רכטר ואריק איינשטיין), ספורטיביות (הפועל ת"א, כמובן), ועירוניות (תל-אביב ופריז), ונראה לי שעל רובן כתבו כבר אחרים (אני מפנה אתכם לרשימה הנהדרת של אריאנה מלמד). אני ארצה להתרכז בהיבט אחד שמחבר אותי לעלי מוהר: אהבת העירוניות עצמה.

מה גרם לעלי מוהר, לי ולרבים אחרים לאהוב את תל-אביב? מה גורם לי לאהוב עכשיו את מלבורן? מה יש בה בעיר הגדולה שהופך אותה לבית? יש תשובות רבות: היופי העירוני, שגם אם אינו מסמא עיניים כמו בן-דודו שבטבע, הוא עדיין מרהיב (וכבר כתב אלתרמן: "באור ובגשם העיר מסורקת, היפה באמת – היא תמיד ביישנית"), הפעילות וההתרחשות התמידית, התרבות העשירה וחיי הלילה. אך כל אלו מסבירים את הרצון לבקר בערים, אך לא את הרצון לגור בהן, ובעיקר – לא את תחושת הביתיות שהן מספקות.

לטעמי, הדבר המיוחד המתקיים בעיר, וכך היא שונה מפרברים, עיירות וכפרים, הוא השילוב בין המוכר והחדש. היום אני יכול להגדיר את מלבורן כ"בית" בגלל התחושה שיש לי בה עוגנים בטוחים – הדירה שלנו, שני בתי הקפה בהם מכירים אותי ומכינים לי את הקפה שאני אוהב בלי שאצטרך לבקש דבר, תחנת הרכבת הסמוכה לביתנו, בה אני יודע איפה צריך לעמוד כדי לעלות לקרון המתאים, ממנו ארד בדיוק מול היציאה בתחנת היעד שלי, כל אותם דברים קטנים שהופכים מקום ל"בית". מאידך, מלבורן, וגם תל-אביב, לא יהיו אף-פעם מקומות שאכיר כל פינה שלהם. תמיד יהיו רחובות נסתרים שלא הגעתי אליהם, מסעדות חדשות שעוד לא פקדתי אותן, אנשים נחמדים (ופחות נחמדים) שאני עוד לא מכיר. זה בדיוק מה שהופך את המגורים בעיר לחוויה מרתקת ומעשירה כל-כך, ואולי (אם תסלחו לי על הפסיכולוגיזם), מה שמחזיר אותנו לחווית הינקות הראשונית של גילוי עולם חדש, תוך כדי קירבה למקום מוגן ובטוח (אמא שלנו).

גם אני מתגעגע היום. אוהב את מלבורן, אבל מתגעגע לתל-אביב, העיר שלי, שבה, בדירה קטנה ברחוב ברודצקי, במדף מעל לשולחן כתיבה, עומד לו עכשיו, נחבא אל הכלים, ספרו של עלי מוהר "מהנעשה בעירנו", ממתין לי שאשוב אליו.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על מהנעשה בעירנו – שנה בלי עלי מוהר

  1. אורית עריף הגיב:

    הי עופר,
    בגיגולי אחרי חומר של עלי מוהר האגדי הגעתי לבלוג שלך (תראה – 11 בבוקר ואני מסתערת על המקרר!) ואני מבלה פה כבר שעה ארוכה ונהנת מאוד.
    אז אם כבר… אני מחפשת טורים של "מהנעשה בעירנו" מהשנים האחרונות (כלומר אלו שלא נאספו בספר). אולי יש לך מושג אם קיימים איפשהו מלבד בית-אריאלה?

    תודה וביי
    אורית עריף
    מצרפת לינק לקומיקס-בלוג שלי (בקרוב יעבור לוורדפרס ויחלץ מבאג הפסים הלבנים שקוטעים חלק מהפריימים)
    http://www.notes.co.il/arif/40164.asp

  2. עופר פיין הגיב:

    הי אורית,
    תודה על המחמאות, ויותר תודה על כך שבזכות תגובתך הגעתי לבלוג שלך – הוא מדהים!
    ולא, לצערי נראה לי ש"בית אריאלה" זה הפיתרון היחיד, אלא אם כן ל"העיר" יש איזה ארכיון עצמאי…

  3. אורית עריף הגיב:

    וואו, איזה כיף תודה גדולה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s