ז'וליין

לפעמים לא לגמרי ברור אם מקום חדש יצליח או לא. אני לא יודע אם "ז'וליין" יהיה סיפור הצלחה, אבל אני מאוד מקווה שכן. אנחנו נהנינו שם מאוד.

ז’וליין

הגענו ל"ז'וליין" במקרה. פסענו לנו במונטיפיורי ליד מגדל שלום, בדרך למקום אחר בכלל, אבל פתאום שמתי לב למקום חדש, והחלטנו להציץ לראות מה יש בו. בזמן שעיינו בתפריט הקטן, החל לדבר איתנו הטבח החביב גד (שם שכבר לא שומעים, נכון?) שישב לנוח בחוץ, וכך מצאנו את עצמנו זונחים את התוכנית המקורית שלנו ונכנסים פנימה. המקום לא היה מלא (בלשון המעטה), אנחנו היינו נחמדים, וכך גם המלצריות, הטבח והשף, כך שנדמה לי שצ'ופרנו קצת…

בהתחלה הגיעו לשולחן לחמניות (יותר בסגנון בריושים), זייתים שחורים ופסטו כוסברה נחמד. אח"כ הופיעו משום מקום שתי שלישיות של ברוסקטות עם ירקות שונים (פלפלים קלויים, עגבניות, ועוד משהו שלא זיהינו). כל אלה היו, אגב, חלק מה"דיל" של מוצ"ש. בינתיים הזמנו מהתפריט הדי מצומצם. ידידנו ג', שכבר אכל בבית, הזמין רק קרוסטיני פטה כבד עם ריבת בצל (21 ש"ח), הבנזוג הזמין ריזוטו שרימפס (85 ש"ח), ואני "הסתפקתי" בפילה בקר ברוטב שאלוט (90 ש"ח). רשימת היין שהונחה בפנינו הייתה מעניינת, עם נוכחות נאה לאיטליה ולבורגונדי, ונוכחות בולטת מידי (לטעמי) ליינות כרמל בחלק הישראלי של המשוואה. לקחנו יין לא ממש מעניין, אבל שנותן תמורה לא רעה ל-76 הש"ח שהוא עולה – Paul Jaboulet Aine Cotes du Rhone 'Parallele 45' Rouge 2005. למי שמחפש יין צרפתי טוב וזול שמתאים כמעט לכל דבר – אני ממליץ.

נחזור לאוכל. קרוסטיני פטה הכבד עם ריבת הבצל התגלה כטעים מאוד, אם כי ריבת הבצל הייתה מעט מתוקה מידי, לטעמי. ריזוטו השרימפס (שכלל גם גזר, בצל ועוד ירקות) היה מצויין. למרות הכל, נדמה לי שהמנה הטובה ביותר נפלה דווקא בחיקי. הפילה היה עשוי במידה, רך ואדום בפנים וצרוב כהלכה בחוץ – בדיוק כפי שצריך. רוטב השאלוט הכהה שכלל גם יין וציר בקר היה מתקתק (אך במידה), והיה בן לוויה מושלם לסטייק. תפוחי האדמה השחומים שהוגשו ליד היו מצויינים בפני עצמם, אך נוצלו גם לניגוב שאריות הרוטב (ומזל שנשארה גם לחמניה). א-קיצר: אושר גדול לקרניבורים.

בזמן שחיכינו למנות האחרונות, היגיעו עוד צ'ופרים: חתיכה קטנה מטארט השוקולד הלבן שלא הזמנו, 3 טראפלס ורוטב של אוכמניות חמצמצות, שאיזן קצת את המתיקות… ג' הזמין פונדאנט שוקולד, שהוא דיווח שהיה טעים אך לא מדהים (בשלב זה מעלתי בתפקידי וסירבתי לטעום עוד שוקולד), והבנזוג ואני חלקנו זביונה קרה עם פירות העונה (כל קינוח עולה 25 ש"ח). הזביונה הייתה טובה מאוד, למרות שהיה נחמד יותר אם היו בה עוד כמה סוגים של פירות (אנחנו זיהינו רק מלון וענבים ירוקים ואדומים).

בזמן שאנו היינו עסוקים באכילה ושיחות בטלות, השף צ'רלי לוי להטט בשולחן הסמוך לנו עם "אומלט לה מר פולארד" – אומלט מוקצף הנעשה על אש גבוהה במחבת ודומה במרקם יותר לסופלה מאשר לחביתה. מקור המנה הוא במלון הנושא את אותו שם הנמצא במון סן מישל בנורמנדי. כאן היא מוגשת גם בגרסא מתוקה (כקינוח) כשאז היא מולהטת בקלבדוס. עקבנו בעניין אחרי המתרחש, ונראה לי שננסה בפעם הבאה…

"ז'וליין" מעוצבת בקפידה, עם הרבה עץ, ועירוב של כיסאות, ספסלים וכורסאות לישיבה. המראות והנברשות יוצרות אווירה נעימה ונינוחה, אך גם חגיגית מספיק לכל סוג של אירוע. לא מעשנים במקום, וזו, כמובן, עוד נקודה לטובתו, מבחינתי. יצאנו בתחושה שמצאנו מקום טוב, וארבעת הכוכבים שלי מוענקים לא היסוס.

פרטים: ז'וליין, אחוזת-בית 1, תל-אביב, טלפון: 03-5100264

פוסט זה פורסם בקטגוריה 4 כוכבים - טוב מאוד, אפשר לנשום, לאוהבי יין, מסעדה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על ז'וליין

  1. נויף הגיב:

    נדמה לי שבאיזו שהוא שלב, היו בקומה התחתונה שלושה שולחנות מלאים ועוד זוג על הבר, אז זה לא שהרגשנו בודדים…
    הריזוטו שרימפס היה אכן מאוד טעים, אם כי היה משהו בין כל המרכיבים שלא התאים לי ולא הצלחתי לברר סופית מה הוא. אולי הבצל הירוק…
    אבל מה שעשה את המקום, לדעתי, היה האווירה. היה ממש נעים. משהו באוויר שעבד טוב.
    אני מרשה לך לקחת אותי לשם שוב 🙂

  2. היי,

    ראשית שמחתי על הביקורת הטובה יחסית. פירסמתי בעצמי בבלוג שלי ביקורת על המסעדה . http://teimot.blogspot.com/

    אחלה בלוג.
    קובי 😛

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s