אינני יודע מדוע בחרו מקימי הבר-מסעדה החדש "פרידה קאלו" בציירת המקסיקאית הביסקסואלית כשם למקום שלהם, אך טוב שעשו כך. אם המקום יחזיק מעמד (וכדאי מאוד שכך יקרה) הוא ינציח את שמה של מי שבשל העובדה שרק אביה היה יהודי, סביר שלא תונצח בצורה רשמית כלשהי במדינת ישראל.
המסעדה ממוקמת במבנה יפיפה לשימור ברחוב לילנבלום, קרוב מאוד לאלנבי, וכוללת שלושה חללים: אחד מרכזי, שכולל את הבר בו ישבנו (ובו אסור לעשן), וחדר נוסף וחצר בהם מותר לעשן. ה"קונספט", כמו שנהוג לומר, הוא בר עם מנות ראשונות ואחרונות, שזה רעיון מצויין, כי בינינו, אלו הדברים הכי טעימים בכל ארוחה, ולמי יש כוח למנות עיקריות (ובטח שבקיץ). על המטבח הופקד יואב בלימן, שף עם ניסיון בכתית, מזרין ודיטה, שאכן מצליח לספק אוכל בכמה רמות מעל האוכל הרגיל בברים.
הרכבנו ארוחה מארבע מנות: סביצ'ה (עם צנוניות, בצלצלים וצ'ילי – 39 ש"ח), קרפצ'יו (39 ש"ח), חזה ברווז צרוב (39 ש"ח) והום פרייז (12 ש"ח). מלבד ההום פרייז, שמוגדרים בתפריט כתוספות (ונלקחו רק כדי להשביע את תאוות הפחמימות שלי), ולא היו משהו, שאר המנות היו מצויינות. במיוחד התלהבתי מחזה הברווז, שהוגש על סלט אגוזים והגיע עם כוס של מרק אפרסקים קר ששימש כרוטב למנה, אבל היה טעים גם בנפרד.
אחרי התפעלותי מתפריט היין האדום הנאה, ואכזבתי (הרגילה במסעדות העיר) מהמבחר הדל של היין הלבן, החלטנו ללכת על קוקטיילים (כל אחד עולה 36 ש"ח). הראשון היה וואמפייר שמבוסס על טקילה וליים, אבל עם תוספת של פלפל אדום שהופכת אותו נשכני (שלא לומר – חריף בטירוף), והשני בוקס עם וודקה אגסים ולימון ועם שרטרז ירוק (הליקר הקטלני האהוב עלי). לא נשאר לנו כוח לקינוח, אבל התחייבנו בפני הברמן הנחמד שבפעם הבאה ננסה את מנת הדגל של המקום (קלפוטי דובדבן ופיסטוק?), ונראה לי שנעשה זאת בקרוב.
לסיכום – "פרידה קאלו" היא עוד מרענן מצויין לקיץ. כן ירבו!
פרטים: פרידה קאלו, לילנבלום 43, תל-אביב, טלפון: 03-5660481
